ברוכים הבאים לאתר הצדיקים הנסתרים

חכם יחיא שניאור נולד בשנת תרס"ג (1903) בעיירה קסבי שבמרוקו. בנעוריו למד מפי חכם מכלוף שרביט, שגם הסמיך אותו כשוחט. חכם יחייא שניאור נשא לאישה את רוחמה, ולאחר זמן מה עברו להתגורר בעיר בודניב. שם היה חברותא של רבי מאיר אביחצירא - הבבא מאיר, והסתופף בצלו של רבי ישראל אביחצירא - הבבא סאלי. יחד עם בני משפחת אביחצירא, נהג גם חכם יחייא שניאור במנהגי חסידות ופרישות. בשנת תשכ"א (1961) עלה לארץ ישראל, ובשנת תשכ"ב (1962) מונה לכהן כרב שכונת מוסררה שבירושלים. ביתו שימש מקום עליה לרבים שבאו לקבל ברכתו, והרבה לעשות צדקה עם הנזקקים. חכם יחייא שניאור נתבקש לישיבה של מעלה ביום ט"ז אלול שנת תשנ"ד (1994), ונטמן בגבעת שאול. חיבוריו נקראים: 'יש מאין' - ג' חלקים. חלק א' - חידושים על התורה ומדרשי חז"ל, חלק ב' - דרשות בנושאים שונים וחידושים על תהילים, חלק ג' - שו"ת, דרשות על מאמרי חז"ל, ופירושים על התנ"ך.

במשך חייו דאג להסתיר מעיני הציבור את עיסוקו בלימוד תורת הקבלה, וחי את חייו בסתר ובצנעה. הוא נהג ללבוש בגדים פשוטים הרחוקים במראם מלבושם של רבנים. למשך תקופות ממושכות היה נעדר מירושלים להתבודד על קבריהם של תנאים ואמוראים בגליל ובשאר רחבי הארץ, שם נהג לעשות תיקונים ולקרוא תפילות שונות. במיוחד נהג לפקוד את קברו של שמואל הנביא בירושלים, מדי יום, יחד עם קבוצות אברכים שארגן. מקומות נוספים אותם נהג לפקוד הם הכותל המערבי, קברו של שמעון הצדיק, הר הזיתים ועוד. בזכות תפילותיו ותיקוניו במקומות אלו, הוא נחשב לבעל מופת בקרב תלמידיו. מלאכת איתור מספר קברי צדיקים בצפון הארץ מיוחסת לו, והוא נהג מדי קיץ לצבוע ולסייד את מצבות הקברים שמצא. בין היתר נהג לחלק צדקה בסתר למשפחות שהיו במצוקה.

הרב מאיר אבוחצירא זצוק"ל לקראת הלידה ראה הבבא סאלי זצוק”ל בחלומו צדיק גדול והבין שהילד שיולד יהיה גדול בישראל, ורצה לקראו על שם הצדיק שראה בחלום, אולם הצדיק מלבד מראה הוד דמותו לא אמר את שמו, פנה שוב הרב לרבו בכדי שיפטור את פשר החלום, אמר לו הרב תורג’מן “סתם משנה רבי מאיר, וכך נקרא הבן שלימים התפרסם “בבא מאיר”. בגיל 25 בלבד הוסמך בבא מאיר לרבנות, כשבשנת תש”ה מונה לרבה של העיר מידלאת שבמרוקו, תוך כדי שהוא משמש ראש ישיבת תומכי תמימים של חב”ד בעיר. שמונה שנים לאחר מכן קודם רבי מאיר ומונה לרבה הראשי של העיר הגדולה ארפוד, שם ישב והרביץ תורה ברבים, באותם שנים עלה בבא סאלי בפעם הראשונה לארץ ישראל לבדו. כשחזר למרוקו, שאלו אותו בני משפחתו את דעתו על הרבנים בארץ הקודש, תשובתו של בבא סאלי הייתה כי “כל הצדיקים בארץ ישראל צדיקים גדולים, חכמים ונבונים, אנשי אמת ובעלי בינה יתירה, אך כמו רבי מאיר הבן שלי, אין בנמצא”. (סיפר בנו של בבא מאיר הרה”צ רבי יקותיאל שליט”א). בשנת תשכ”ה עלה האדמו”ר מאיר אבוחצירא לארץ הקודש, והתיישב בעיר הנמל אשדוד, והחל לקבל קהל עוד בחיי אביו. יום אחד שאל אותו תלמידו למה בחר להתיישב בעיר אשדוד, ענה בבא מאיר שהעיר עתידה להיות השלישית בגודלה מבחינת הרבצת התורה בארץ הקודש. בהיותו צעיר התפרסם בבא מאיר בשמירת העניים הנדירה שלו, ובכוח ברכותיו, כאשר רבים שיחרו לפתחו, כולל גדולי ישראל כגון ראש ישיבת פורת יוסף הרה”ג בן ציון אבא שאול זצוק”ל, מרן הגאון הרב שמואל הלוי וואזנר זצוק”ל שלימים נפטר ג”כ במהלך חג הפסח. הרב יוסף וולטוך זצ”ל ועוד.

הרב יוסף וולטוך זצוק"ל בגיל 13 כבר למד בספר "עץ חיים" והרגיל את עצמו להתנהג בענווה. בכל יום נכנס בחשאי לישיבת "בית א-ל" והתבונן במעשי המקובלים, וכל הנהגותיו היו על פי הוראותיו של אדמו"ר רבי שלמה גולדמן מזוועהיל.רבי יוסף מיעט בשינה, סירב לישון על גבי מיטה ולרוב התנמנם תוך כדי לימוד על הספר. הוא נהג להתפלל "ותיקין" ולהניח ארבעה זוגות תפילין – רש"י, רבינו תם, הראב"ד ו"שמושה רבה". קבע חברותא אחר לכל לימוד, הבין וקלט כל עניין במהירות מדהימה ונודע כבקי בכל הפרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד]. רשם בכל ספר קבלה שסיים ללמוד "מוגה", ונהג לחתום "יוסף וולטוך נכד המגיד מזלאטשוב" היות שאביו צאצא לר' יחיאל מיכל מזלוטשוב. לעיתים חתם "יוסף וולטוך איש ירושלים" מרוב אהבתו לירושלים.זמן קצר לאחר נישואיו חלתה זוגתו, ושהתה בבית הרפואה עד לפטירתה, אולם על פניו לא נראה שום עצב ובקדושה ופרישות מענייני העולם החומרי המשיך לשקוד על לימוד התורה. הרב התגורר ברחוב אוסישקין בתל אביב. לפרנסתו עבד בלילות כמנקה רחובות בעיר, ובאחד הרחובות נהגו נערים לידות בו אבנים, אולם מידי לילה פנה אל הנערים ואמר "תודה רבה לכם". נהג להשתטח על קברי צדיקים גם אם נמצאים במקום סכנה, ולהגיע לכותל המערבי [בעת שהיה בשליטת הירדנים], ופעמים רבות נסע במיוחד לציון רשב"י [רבי שמעון בר יוחאי] במירון על מנת להתפלל או לערוך סעודה לכבוד הצדיק. בכל שבוע ביקר בביתו של המקובל מרדכי שרעבי, ולעיתים תכופות נפגש גם עם רבי מאיר אביחצירא ועם אדמו"ר רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב. בכדי לגלות צדיקים נסתרים ביקש מהמקובל בן ציון משה יאיר ווינשטוק לרשום את כתובת המגורים של כל יהודי שיגיע לרכוש ספרי קבלה נדירים, ולשלוח עמו את הספרים. תמיד אחז בפרקי ידיו שני סלים פשוטים למראה, בהם הסתיר ספרי קבלה עתיקים ונדירים, ולא אחז את הסלים בכף ידו היות שהקפיד מאוד לא להוריד את ידו מתחת לאבנט, כפי שנהג רבי יהודה הנשיא, וכך נאלץ להרים את ידיו כל הזמן כדי שהסלים לא יפלו מפרקי ידיו. אהב שלכל עדה יש מנהגים מיוחדים ונוסח תפילה, והתפלא על אנשים המתביישים במוצאם ומשנים את מסורת אבותיהם. שמר על קדושת העיניים והתרחק מבעלי חטא, זכה לגילויים נפלאים ולהתגלות נשמות הצדיקים ובכל ברית מילה ראה את אליהו הנביא. בתפילותיו לקרוב קץ הגאולה זכה לראות את רחל אמנו עטופה בבגדים שחורים. התפרסם כיודע נסתרות ופועל ישועות, והוציא "רוחות" שנדבקו באנשים – אולם השתדל להסתיר את מעשיו וצדקותו.למרות ייסוריו הגדולים מחולי המעיים, עבד את ה' בשמחה ובהתלהבות. בכל חודש חילק כספים לנזקקים, ולמבקשים את ברכתו איחל "כל הישועות!".לאחר פטירת רבי מאיר אבוחצירא, בי"ז ניסן ה'תשמ"ג, אמר כי אינו יכול בלעדי רבי מאיר. במוצאי שבת השתתף בסעודת ההילולא לכבוד רשב"י, ולאחר שהזכיר את הילולות הצדיקים שחלו בשבוע שחלף אמר כי ביום שלישי – ל"ה לעומר יהיה יארצייט גדול. ביום שלישי נסע להשתטח על קברי צדיקים בגליל, כאשר יצא מקבר רשב"י במירון לא חש בטוב, בהגיעו למערת האידרא שוב אמר כי אינו חש בטוב וביקש לשתות סודה. בצפת קנו עבורו מי סודה ולפתע התעלף, הובהל לבית הרפואה בצפת והשיב את נשמתו ליוצרה. למחרת בבוקר הובא לקבורה בהר הזיתים.

בשנת תשי"ז (1957) עלה לירושלים והצטרף לחכמי ישיבת 'פורת יוסף' שבקטמון, ובשנת תשכ"ב (1962) עבר לשכונת גאולה סמוך לישיבה. בחלק הראשון של היום למד עם מקובלי הישיבה ובחלק השני לימד גמרא ופוסקים. בהמשך למד בישיבת 'נהר שלום' בראשות חכם מרדכי שרעבי, משם היה הולך ללמוד בבית כנסת 'בית אל' מפי חכם יצחק כדורי, ובישיבת חכם שאול דוד חי מועלם. חכם יוסף זרוק הקים יחד עם תלמידו החכם מנחם ישועה את ישיבת 'אור לזרוע לצדיק' בשכונת 'בית סאלם' בקצה שכונת בית ישראל בראשות חכם אברהם ברזאני, ולימים עמד בראשה. בשנת תשכ"ח (1968) חלה ונותר משותק,. בשנת תשל"א (1971), לאחר שעבר ניתוח קשה, ונותר חסר הכרה, הוסיפו לשמו יוסף את השם חיים. הוא חלה במחלה, ותלמידו חכם מנחם ישועה היה סועד אותו. חכם יוסף חיים זרוק (סופה) נפטר לאחר ייסורים רבים ביום א' אב בשנת תשמ"א (1981) לאחר פטירתו, יצא לאור הספר 'לכו חזו מפעלות צדיקים' בשנת תשנ"ז (1997) ע"י חכם דוד יוסף ישועה, בן תלמידו, בו הובאו קורות חייו, ולוקטו דברים משמו.

חכם יהודה פתיה נולד לאמו ולאביו המקובל חכם משה ישועה פתיה, ביום ב' בשבט בשנת תרי"ט (1859) בעיר בגדאד שבעירק. בילדותו, למד ב'מדרש בית תלמוד תורה', ובהמשך למד בישיבת 'מדרש בית זילכה'. רוב תורתו למד ממורו חכם יוסף בלבול. בשנת תרל"ו (1876), בהיותו בן שבע עשרה, התבקש ע"י ראש הישיבה חכם עבדאללה סומך לעבור לפני התיבה. אחד הנוכחים טען שאין למנות שליח ציבור צעיר, שלא נתמלא זקנו. חכם עבדאללה סומך קם ממקומו, וסמך את ידיו על חכם יהודה פתיה כרב ומורה הוראה. מקטנותו, מלאו ליבו ללמוד קבלה. אביו המקובל חכם משה ישועה פתיה לימדו על פה את ספר הזוהר וכתבי האר"י. בשנת תרמ"ד (1884), בהיותו בן עשרים וחמש, חכם יהודה פתיה כתב את חיבורו הראשון בתורת הנסתר 'יין הרקח'. חכם יהודה פתיה נודע כבקי בשמות ובלחשים, כתב קמיעות וריפא חולים, בנסתר ובנגלה. חכם יהודה פתיה נהג להתפלל בבית הכנסת 'יצחק חיים', ובהמשך שימש גם כראש ישיבת 'מדרש בית זליכה'. שם, בשנת תרפ"ה (1925), הרחיב את תחומי הלימוד בישיבה, החל ללמד קבוצת חכמים נבחרת מתוך בית המדרש את ספר הקבלה 'עץ החיים'. במהלך חייו עלה שלוש פעמים לארץ ישראל, בשנת תרס"ה (1905), ובשנת תרפ"ג (1923), בשנת תרצ"ד (1933) חכם יהודה פתיה עלה בשלישית לארץ ישראל, והתיישב בירושלים עד יומו האחרון. בשנת תרצ"ז (1937) חכם יהודה פתיה חלה ואושפז בבית החולים שערי צדק. תלמידו המקובל חכם סלמאן מוצפי התפלל לשלומו בציון קברה של רחל אימנו, והעניק לו חמש שנים מחייו. חכם יהודה פתיה, נלקח לבית עולמו ביום כ"ז באב תש"ב (1942) ונטמן בנקודה הגבוהה ביותר בחלקה הבבלית בבית הקברות בהר הזיתים. חכם יהודה פתיה חיבר ספרים רבים, חלקם עדיין בכתבי יד וחלקם נדפסו. בין ספריו: 'מנחת יהודה' - פירושים על התנ"ך, תלמוד, ספרי קבלה, שיחות עם דיבוקים וסדר הוצאת דיבוק; 'בית לחם יהודה' - פירוש על עץ חיים; 'יין הרקח' - פירוש על הזוהר - אידרא רבא ואידרא זוטא; 'עטרת רחל' דרושים על פרקי אבות; 'כתר צדיק' - על התורה, 'אסירי התקוה'- תפילות ובקשות; 'חסדי דוד' - בקשות ותפילות שונות.

רבי משה יעקב הכהן רביקוב, "הסנדלר הקדוש", זצוק"ל. לחזון איש היה נהג בשם ישראל גולדשמיט, והוא זכה להסיע אותו למקומות שונים, הוא העיד: אחרי פעמים מספר בהם הסעתי את גדול ישראל לאיזה צריף רעוע בקצה שכונת שבזי, לשם נכנס כשהוא מורה לי לחכות לו ברכב, והוא יוצא אחרי שעות אחדות, הרהבתי עוז בנפשי, ושאלתי את החזון איש: מי הוא זה שרבנו מטריח עצמו אליו? ועוד מקדיש לו שעות שלימות מתוך זמן שהיה כולו נמדד לחלקיקי רגעים לא מבוזבזים. "דע לך שהוא ראש הלמ"ד וא"ו צדיקים שבדור" ענה החזון איש. עלה לגן עדן עליון במחיצת הצדיקים הקדושים ביום שמחת תורה שנת תשכ"ז. זכותו מגנה ותגן עלינו ועל כל עם ישראל אמן!!

ראש הל"ו נסתרים רבי יהודה זאב ליבוביץ' זצוק"ל רבי יהודה זאב חי חיי צניעות, בהסתר ומעיני אדם. חיי העולם הגשמי היו ממנו והלאה. היה פרוש מכל הבלי העולם והסתפק במועט כדי לחיות די צורכו.רבי ליבוביץ פעל ישועות גדולות ונצורות למען עם ישראל. למעשה, את כל כולו, את כל חייו הטהורים והקדושים הקדיש למען עם ישראל, אחיו ואחיותיו, מבלי שנדע בכלל על קיומו. חרף כל הייסורים והקשיים שעבר בחייו – הוא מעולם לא עזב את האמונה בבורא עולם! אדרבה, רק התחזק יותר ויותר עד שנהיה רבי יהודה זאב הצדיק, ראש ל"ו הצדיקים שאליהו הנביא זכור לטוב היה מבקרו תדיר! בצוואתו השאיר בקשה נפלאה, "לא לצעוק על שום יהודי! לא לצעוק ולא להעליב. ובפרט לא בבית, גם הבעל האישה והילדים יהודים!" נלקח לבית עולמו ביום כ"ז באלול תש"ע (6.10.2010). זכותו תעמוד לנו וכל ישראל אחינו אמן!!!

הצייר המקובל רבי יהודה לאון פטילון (נפטר חשון תשל"ה) היה ידוע כבעל מופת ובקי בעולם הנשמות והגלגולים. התפרנס כצייר וזכה לכינוי "הצייר הקדוש". רבי יהודה פטילון השתייך לחבורת המקובלים שלמדו יחד בסתר, ואשר כונו על שם המקצוע בו עסקו: "הסנדלר" - רבי משה יעקב רביקוב, "החלבן" - רבי חיים עזרא כהן, "הרצף" - רבי אברהם פיש, ו"מנקה הרחובות" - רבי יוסף וולטוך עובדות מעניינות ארעו עמו במהלך עבודתו, עובדות אשר המסר מתוכן מחדיר יראת ה' ואהבה ליראיו. אחת מן העובדות סיפר ה"חלבן" מגבעתיים הרה"צ רבי חיים הכהן שליט"א אשר שמע את הדברים מפיו של הרב פטילון בעצמו: באחד הימים ניגש אליו סוחר ציורים אשר רכש מידיו חבילת ציורים, שילם עליהן והלך לדרכו. לאחר שיצא מן הבית חישב הרב פטילון את מהות העיסקה, ולפליאתו ראה כי קיבל סכום מועט עבור הסחורה, ואף יצא בהפסד, כאב קל כיסה את את רוחו אך מייד עמק והתחזק, דכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד. לא עברו ימים מועטים והנה הגיע הסוחר הלז לבית הרב פטילון, והחל מתנצל בהתרגשות: רבי יהודה ליאון, לא ידעתי כי הנך צדיק כה גדול, בלילה באו אלי ואל זוגתי מלאכים, נענעו המיטות ואמרו : לך לשלם לרבי יהודה ליאון את המגיע לו היות וקבלת ציורים במקח טעות. והנה כעת באתי לשלם לכבודו סכום כסף נכבד המגיע לך כשכרך. הרב פטילון סרב לקבל את מלוא הסכום ורק לאחר חישוב מדוקדק לקח תוספת של סכום לא גדול אלא כפי המגיע לו עבור מחיר התמונות. (מתוך הספר צדיקים נסתרים בדור האחרון)

חכם אברהם חי זצוק"ל מל"ו צדיקים נסתרים שבדור האחרון: חכם אברהם חי היה מבאי ביתם של גדולי ישראל, ביניהם הרב יהודה זאב ליבוביץ' (שלידו נקבר) החכם שמעון חירארי, והסטייפלר - הרב ישראל יעקב קנייבסקי, עימו למד בחברותא. חכם אברהם חי בקי היה ברזי הקבלה, וכונה 'המקובל מפרדס כץ'. אל ביתו באו מכל גווני הקשת, ספרדים ואשכנזים, להיוועץ בו ולקבל ברכותיו. הוא עמד בראש בית מדרש, שהקים בשכונת פרדס כץ, ולאחר מכן מתוך ביתו ברחוב השניים בשכונה, שהיה למגדלור רוחני לכל תושבי השכונה. חכם אברהם חי ענוותן היה, נוח לבריות והתרחק מאוד מן ההקפדה והכעס. זכות זו עמדה לו, וזכה לגילוי אליהו. היה מרבה בצמות ובסיגופים והיה עורך תיקון שבע הקפות בימי השובבי"ם. חכם אברהם חי נפטר ביום כ"ט אב תשע"ו (2016) בשיבה טובה ונטמן בבית החיים פוניבז' בבני ברק. בתמונה למטה מצד ימין - חכם אברהם חי מנשק את ראשו של הרב יאיר זמר טוב שליט"א. זכותו תעמוד לנו ותגן עלינו, אמן כן יהי רצון!!

ביום כ’ חשוון, חל יום ההילולא של הגאון המקובל המלומד בניסים הרב מרדכי שרעבי זיע”א. רבנו היה מלומד בניסים, ומכח קדושתו זכה לחולל ניסים ונפלאות ולפעול ישועות גדולות. הרב מרדכי שרעבי נולד בשנת התרס"ט בשרעב שבתימן ונקרא בשם מרדכי יפת-תעוזי. אביו נפטר קודם לידתו, וגם אמו נפטרה כשהיה בן שנתיים. הוא גדל בבית סבו שעמד על כישרונותיו הלימודיים המופלאים, ולאחר שגם סבו נפטר - גידלו הרה"ג חיים סינוואני. הרב שרעבי הוסמך לרבנות בתימן, ולאחר שנשא לאישה את הרבנית לאה החליט להקדיש את כל כולו ללימוד תורה ולחיי קדושה. בשנת התרצ"א עלה הרב מרדכי שרעבי לארץ ישראל והגיע לירושלים, שם למד בישיבת המקובלים "בית אל". בהגיעו לירושלים שינה הרב את שם משפחתו לשרעבי - שם המציין את עיר הולדתו, וגם ראשי תיבות "שלום רב על בני ישראל". בשנת התשכ"ב ייסד הרב שרעבי את ישיבתו, ישיבת המקובלים "נהר שלום" בסמוך לשוק מחנה יהודה. הוא נתפרסם כאיש קדוש ובעל מופתים, ורבים שיחרו לפתחו לקבל ברכה, עצה טובה וישועה. בני הזוג שרעבי היו חשוכי בנים, והשקיעו את כל כוחותיהם להרבצת תורה וגמילות חסדים. את הכספים שקיבל העביר במלואם לצדקה ולהחזקת הישיבה, והוא עצמו חי בדירה קטנה ופשוטה ביותר. רבים מגדולי דורנו למדו מפי הרב מרדכי שרעבי, בהם הרב עובדיה יוסף זצ"ל, הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל ועוד ועוד. בכ' במרחשוון התשמ"ד, נתבקש הרה"ק המקובל ר' מרדכי שרעבי לישיבה של מעלה. הוא נטמן בהר המנוחות בירושלים. זכותו תגן עלינו אמן!!

הרב חיים חזקיהו מדיני (ז' בחשוון תקצ"ג, 1833 - כ"ד בכסלו תרס"ה, 1904), הוא מגדולי האחרונים, מחבר הספר שדי חמד ועוד, ומכונה לרוב על שם ספרו זה 'השדי חמד'. מכונה גם החח"מ (ר"ת של שמו), רבן של הערים קרסו-בזאר (בילוהירסק) שבחצי האי קרים וחברון.שמו הלך למרחוק, ורבים פנו אליו בשאלות מגלויות רחוקות. וכך הוא מעיד על כך: "רבו טרדותי למעלה ראש לא במילי דמתא בלבד כי רובם באו מעלמא מכל קצווי ארץ ואינם רחוקים זה בכה וזה בכה בעניינים במינים ממינים שונים". בי"ט בתמוז תרנ"ט שב לארץ ישראל, לאחר כשלושים ושלש שנה ברבנות בקרים. בתחילה ישב בירושלים למשך שנתיים, ואחר-כך נתמנה לרב הראשי בחברון, ושימש שם כרב עד יום פטירתו. בהגיעו לעיר פתח ישיבה בבית רומנו, ובה סיים את כתיבת האנציקלופדיה התלמודית הגדולה "שדי חמד". תהא נשמתו צרורה בצרור החיים וזכותו תעמוד לנו ותגן עלינו לנצח נצחים, אמן כן יהי רצון!!